“ותמאן המלכה ושתי לבוא”

המלכה ושתי אמרה לא

 בבית הספר השמיצו את ושתי המלכה, שסירבה למלך ירום-הודו. אך בשנים האחרונות דווקא היא מאומצת כמודל לאסרטיביות, סירוב לחוקים חברתיים ואומץ. פוסט על האפשרות לאמר “לא”.

“איך שוב אני מוצאת את עצמי עושה את זה? מה היא חושבת לעצמה, שאני הסנג’ר שלה? טוב, כבר הסכמתי, אין לי ברירה עכשיו. אולי אני אתקשר ואגיד לה שאני חולה? לא נעים… אוף איתי, למה הסכמתי בכלל?” 

את המונולוג הזה אני שומעת ממתאמנות שמגיעות לאימון אישי, והאמת- שלפעמים גם מעצמי. מי לא מכירה את הסיטואציה שבה אמרת “כן”,  לדברים שבעצם לא ממש מתאימים או רצויים לנו.

למה “כן”? 

למה זה קורה? איך ה”כן” נפלט מהפה בעוד הראש והלב זועקים  “לא!!!”?   נסו את התרגיל הקצר הבא: השלימו את המשפטים הבאים במהירות, מה המילה הראשונה שעולה בראש (תענו בכנות, בלי “להנדס” אותה כך שתתאים לאידאולוגיה, לאיך היינו רוצות לראות את עצמינו וכדומה).

  • לאמר “לא” זה________
  • א/נשים שמסרבים לי הן/ם___________
  • אם אני אגיד “לא” אז אחרים_________ אותי/לי

אני מנחשת שהתשובות יהיו דומות, וכוללות מילים כמו: חוצפה, אנוכיות, אגוצנטריות, חוסר נימוס, דחייה, חוסר הערכה. כלומר, למילה הקטנה הזו קשור שק גדול מלא במילים כבדות וקשות. מי רוצה להחשב אנוכית, גסת רוח או דחוייה? עדיף כבר לאמר “כן”.

בילדות, רובנו גדלנו בתרבות בה לאמר “לא” נחשב לדבר לא ראוי, לא מנומס, מחוצף, שראוי לגנאי ועונש בפינה. הדבר הנכון היה להסכים, לאמר “כן”, לרצות. וכך בבגרות, נשארו בנו התפיסות שהוטבעו בילדות, וגורמות לפעולות מתוך אשם או חשש מדחייה; “ממה יחשבו עלי”, “לא יאהבו אותי”, “יענישו אותי”.

ועכשיו…

כבר בגרנו, הבנו שגם אם נאמר “לא” אנו לא אנוכיות, רעות, חצופות או לא ראויות לחיבה. שיש פעמים שלאמר “לא” משמעו להיות נחמדות – לעצמינו. יש לנו את האפשרות לבחור. בכל בחירה של אפשרות אחת, יש ויתור על אופציות אחרות; באמירת “כן” לאחת, אומרים “לא” לאחרות. זה נכון לגבי כל החלטה, כל דרך או כיוון שנבחר, ובסדרי גודל משתנים. למשל:

  • החל מ “כן” לקום בבוקר, לקראת עם פעילות ו”לא” להמשיך לישון עוד כמה שעות נעימות מתחת לפוך (או להפך…),
  • דרך לאמר “כן” לקולגה בעבודה שרוצה שתחליפי אותה ו”לא” לאחר צהריים פנוי,
  • ועד “כן” לחיים במחיצת אנשים שאינם מייטיבים. ולא לאפשרות לאושר

 כן אם…

חשוב לי לציין שאני לא מטיפה לאנוכיות או ניכור. להפך, אני מאמינה באנושיות פשוטה ואוהבת, בקרבה ועשייה למען אחרות/ים.

עם זאת, אני מציעה להסתכל ולבחור אחרת באותם מקרים בהם ה”כן” לאחרות/ים פוגע בנו, ובסופו של דבר גם בקשר עם האחר/ת.

לאמר “כן”, ולהסכים לדברים שבעצם לא ממש מתאימים או רצויים לנו, יוצר לבסוף תחושת טינה, מירמור או מתח. כך, על אף שהסכמנו, לפעולה שלנו נוספת צרימה. למעשה, מוטל צל על היחסים, שחשובים לנו עד כדי שנעשה פעולה שלא מתאימה לנו. תחשבו על הפעם האחרונה שאמרת “כן” ואז על התחושה הרעה, הנסיון להתחמק, הכעס שנצבר, תחושת הריחוק- פשוט כי לא באמת רצית בכך. בסופו של דבר, זה לא שווה את זה…

כמה טיפים… למה לא? 🙂

אז איך לאמר לא:

  • תהיי ישירה וברורה “מתנצלת, אני לא יכולה”. פשוט כך.
  • אין צורך בסיפורים, תירוצים מפותלים או התנצלות עמוקה.
  • אל תשקרי- את לא רוצה עוד רגשות אשם…
  • תתרגלי. כמו כל דבר שאנו לא רגילות בו, כדאי לתרגל. אולי יעזור בהתחלה לאמר “לא” לדברים או סיטואציות פשוטות יותר.
  • זכרי שהערך העצמי שלך לא תלוי באנשים אחרים. זכרי להיות נחמדה גם עם עצמך.

ולסיום

הרב מייקל ג’קסון מוסר:

So beat it!

You don’t need it!
Say no!

אם אהבת את הפוסט הזה, בוודאי גם חברות/ים שלך ירצו לקרוא אותו.

לחצו על הכפתורים למטה לשיתוף וללייק 🙂 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.