ארבע דרכים להפשיר את עצמנו

snowman

כמה קרררר, אי אפשר לעשות כלום חוץ מלשבת מול האח המבוערת (או הרדיאטור…). יש אלף סיבות טובות למה לא להתחיל לזוז . לכן, קבלו גם ארבעה טיפים שיוציאו מהפוך או הקיפאון.

מוכר לך? אם לא, אולי הגרסאות האחרות מוכרות:

  • כמה חם, אים אפשר לעשות כלום חוץ מלשבת תחת צל המזגן.
  • כמה דברים איומים שקורים בארץ/בעולם- אי אפשר לעשות כלום חוץ מלבהות בטלויזיה.
  • כמה עומס-  מרוב דברים שיש לעשות, שום דבר לא מתחיל
  • ועוד ועוד ועוד

לא חסרות סיבות חיצוניות שיסבירו למה קשה לנו להתחיל או להמשיך דברים שהתכוונו לעשות. למה יותר קל לנו להמנע משינוי, שיפור או תזוזה. הכל נכון ומוצדק, אבל… גם בקור/חום/מלחמה…. העולם והחיים ממשיכים. חשוב מכך- גם אנו ממשיכות, דברים שתכננו או התחלנו עדין חשובים לנו, אבל משהו… לא זז.

אז הנה ארבעה רעיונות קצרים איך לשנס מותניים ולחזור למה שחשוב לנו:

(ואם את רוצה דרכים נוספות ומעמיקות ליצירת מוטיבציה – לחצי כאן כדי לקבל רעיונות ולמצוא תשובות)

להתמקד רק בשניים-שלושה דברים בכל פעם

ברגעים של התלהבות ואמביציה יש נטייה להחליט על רשימת נושאים ארוכה שנרצה לעשות: להתחיל לטייל, ללמוד קונגפו, להגיש הצעת מחקר, להרים פרוייקט שכונתי, לארגן ערב חברה, לעשות סדר חדש בחדר הילדים. הכל מלהיב וחשוב. נכון. אבל כעבור שבוע, החיים והשגרה מזכירים לנו שאין לנו כל כך הרבה זמן, או אנרגיה והמוטיבציה נוזלת.

לכן- להחליט על שניים או שלושה דברים, ברי השגה שנתמקד בהם כעת. רשימה ריאלית לביצוע והצלחה יוצרת אצלנו תחושת התקדמות והתלהבות לעשייה.

לארגן

בתור מי שבילדותה כונתה “מלכת הבלגנסיטים” קצת מוזר לי לכתוב על סדר ואירגון… אמנם גם היום אני לא גברת סדר וניקיון, אבל גיליתי שני דברים: כשהדברים מסודרים (בערך) אני פחות נוטה לדחות. כשמבולגן, יש תחושת עומס. למשל, אם אני לא יודעת איפה המחברת שלי, אני יכולה לדחות את מה שתכננתי, רק כי אין לי כוח חפש, או כי אני מפחדת לגלות שאיבדתי אותה. אבל אם הדברים נגישים, אין “תירוצים מעכבים”. דבר נוסף, גיליתי להפתעתי שזה יכול להיות די מספק לסדר. אלו הרבה משימות שמושלמות בזמן קצר ויש תוצאות מיידיות. זה כה מספק! תחושת הפרודוקטיביות והסיפוק מעצם השלמת המשימות, יכול להביא לאינרציה של עשייה של דברים אחרים.

לעמוד על הראש

אוקי, אפשר גם לקפוץ בחדר, לצאת לריצה או להתמתח כמה דקות. שינוי המצב הפיזי שלנו ויצירת תנועתיות מאפשרת גם פריצה של קיפאון מחשבתי או עצלות. בנוסף, ברגעי הפעילות הפיזית עצמם, המוח שלנו יכול לנוח קצת- לחשוב ר על התנועה, הקצב, אולי על המאמץ והקושי הפיזי. זה זמן התרעננות מכל הסיפורים שרצים לנו בראש, מכל ההחלטות שצריך לקבל. אחרי הפסקונת כזו- שמצד אחד יש בה מנוחה, ומאידך גם פעילות ותנועה- החזרה למשימה/לדבר אותו נרצה לעשות, אנרגטית וחופשית הרבה יותר.

ליצור הרגלים

לרובנו, יש הרגלים קבועים, דברים שלא נקדיש להם מחשבה רבה לפני העשייה. רובנו למשל, לא יחשבו ויהססו האם לצחצח שינויים בבוקר. לא נספר לעצמנו שאין זמן, המים קרים, לא בא לי… פשוט- ניגש לכיור ונצתצח. זהו כוחו של הרגל.  לכן, בעיקר כאשר מדובר במשימות או דברים מתמשכים, חשוב ליצור הרגלים. הנה כמה רעיונות:

  • לקבוע שעה ופרק זמן קבועים לעשייה
  • לקבוע לעשות את זה עם מישהו
  • לדווח למישהו על העשייה שלנו
  • להתחיל בקטן- ממש, ולהגדיל מעט בכל פרק זמן שהגדרנו מראש
  • בכל פעם “שלא בא” להזכיר לעצמנו את ההשלכות הלא רצויות של ההימנעות הזו (אם לא נצחצח שיניים- קריוס ובקטוס יחגגו על חשבוננו, יהיה לנו ריח רע מהפה ולא ירצו בקירבתינו)
  • ואפשר גם להזכר בסיבות למה כן לעשות: למה זה בעצם חשוב לנו, מהי אותה “גרסה משופרת” של עצמנו שנרצה להיות.

אלו כמה טריקים לדרך, שיטות פרקטיות שעוזרות ברמה היומיומית לצאת מתקיעויות.  כמובן שיש דרכים נוספות, שמאפשרות להגיע לסיבות עמוקות עבורך. דרכים שיאפשרו להתחבר למוטיבציה ולהתלהבות מתוך גילוי  משמעות. קראו על כך עוד כאן.

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.