ביקורת?

איך להגיב לביקורת? מה החבובות היו אומרים?

ביקורת מקיפה אותנו בכל עבר. בדרך כלל, לא נעים לנו לשמוע אותה. עולה בנו התנגדות פנימית, כיווץ, בושה ורצון להעלם או מנגד כעס ועקשנות. גם אם לא נוכל להעלים קולות שמבקרים אותנו, נוכל לבחור איך לקבל ולהתייחס לביקורת. הנה כמה הצעות לראות את ההזדמנות שבביקורת.

אני לא אוהבת שמבקרים אותי, מראים לי שאני לא “מושלמת” כפי שהייתי רוצה להיות. לפעמים הביקורת מוטחת במפתיע, בצעקות או כעס גדול. מייד פעמוני האזהרה מצלצלים, הגוף נדרך ושואל: לתקוף או לברוח? אך אחרי הסערה הראשונית, אפשר למצוא דרכים נוספות. לא רק לתקוף וגם לא כדאי לברוח… לראות, שבעצם, אולי יש כאן הזדמנות.

בשבועות האחרונים פתאום קיבלתי ביקורת מכל מני כיוונים: ממורה מוערכת על מאמץ יתר, מחברה טובה על צורת התקשורת שלי, מקולגה על מהלך שיזמתי,  ובדיוק בזמן כתיבת השורות הללו קיבלתי תגובה- ביקורת- על מדריך חדש שאני כותבת. (J בתמונה למטה תוכלו לראות את מייל תשובה שלי).

ביקורת מקיפה אותנו מכל עבר. בדרך כלל, זה לא נעים לנו לשמוע אותה, ביקורת מעלה התנגדות פנימית, כיווץ, בושה ורצון להעלם או מנגד כעס ועקשנות. הרבה פעמים גם כאשר זוהי “ביקורת בונה”, היא מטילה צל על מערכת היחסים, יוצרת צרימה קלה במקרה הטוב, וויכוח קולני במקרים אחרים. כנראה שלא נוכל לשלוט על מדד הביקורתיות של הסביבה כלפינו. לעומת זאת, כן נוכל לבחור את הצורה שנקבל ונתייחס לביקורת. נרצה לראות בה הזדמנות ללמוד משהו, אולי להשתפר, להגיב ולהמשיך הלאה.

הנה כמה זוויות מבט אחרות על ביקורת, ועל ההזדמנויות שיש בה:

  • בואו נהייה כנות עם עצמנו- האם יש בביקורת הזו שמץ של אמת? גם אם היא נאמרה בברוטליות, בזמן לא מתאים, או אולי נופחה מעבר לפורפורציות. אך בכל זאת, סביר להניח שיש שם משהו נכון.

האם נהיה מוכנות לראות את הנקודה שיש בה מן האמת, איזושהי דבשת שקשה לנו לראות או להיזכר בה? הביקורת יכולה להאיר נקודה בעצמנו שקשה לנו לראות לבד. זוהי הזדמנות להרחיב את עצמנו, את המודעות העצמית שלנו והגבולות שלנו.

  • הקשבה לגרעין הנכון שבביקורת, תאפשר לנו גם לשנות את עצמינו.

זוהי הזדמנות לשנות משהו, לצמוח, לנהוג אחרת, טוב יותר בפעם הבאה.

  • כשמושמעת ביקורת, הרצון הראשוני הוא להגיב: אולי להסביר את עצמינו, לתרץ, להבהיר בהרבה מילים את הכוונה האמיתית.  אחר כך, האגו מתקומם וקם “להתקיף חזרה”: “מי היא/הוא בכלל שאומר/ת לי כך?!, באיזו זכות, איזו חוצפה!…”

אני מציעה לעצור רגע. להקשיב. מה בעצם רצו לאמר? אולי כבר לא חייבים להתגונן. יש כאן הזדמנות לתרגל הקשבה, איפוק, שקילת מילים מתוך קשר עם הרגשות שלנו.

  • מתוך כך, נוצרת גם הזדמנות לקשר– אפשרות לבחור בתגובה שתומכת במערכת היחסים, ולא מעצימה דרמות וקשיים.
  • באופן פרדוקסלי, זו גם הזדמנות להזכר במי שמעריכים או אוהבות אותנו. דברי ביקורת לא נאמרים מתוך אדישות, אלא דווקא מתוך איכפתיות, אפילו אהבה. ייתכן שצורת הביטוי לא הכי נעימה לנו, אפילו קשה, וכדאי יהיה לשקף את זה. אך בשורה התחתונה, הדברים נאמרו למענינו, ברצון לשיפור ומתוך דאגה. זוהי הזדמנות להכיר תודה על כך.
  • לא כל אמירה מכל אדם מסעירה אותנו. יש נושאים שגם מילים “ניטרליות” לכאורה יסעירו אותנו, או אמירות שלו היו נאמרות מפי אדם אחר, היו חולפות על ידינו ללא תשומת לב, אולי אפילו עם חיוך. מהם הנושאים “הרגישים” האלו? מי הם אותן א/נשים שמקפיצים אותנו?

הרבה פעמים אלו נקודות של חוסר ביטחון, של חששות ורצון במושלמות.  זוהי הזדמנות לחקור את דברים שמפעילים אותנו, לאפשר לעצמינו להתבונן באמונות ובפחדים שלנו. זוהי הזדמנות להרחיב את המודעות שלנו, לזהות נושאים רגישים ומנגנוני הגנה. זוהי הזדמנות לבדוק האם ניתן להגמיש אותם.

בפעם הבאה שניתקל בביקורת, כדרי לחכות כמה רגעים לפני התגובה האוטומטית. לתת לעצמנו זמן לעבד את הרגשות, העלבון, הכעס או החשש. בזמן הזה אפשר לשאול את עצמינו את היכן ומהן ההזדמנויות שיש לנו בביקורת שניטחה עלינו. ההשהייה מאפשרת ויסות, ובחירה של הפעולה או התגובה הנכונה לנו באותו הרגע, גם אם עדיין נבחר לתקוף או להתגונן.

כמו הרבה דברים, גישה כזו היא הרגל. זה מזכיר לי את ההתנייה של רבים מאיתנו, כאשר כוס נשברת, להריע “מזל טוב”. אחרי קריאה כזו, כבר קשה יותר לכעוס ולהתעצבן. זה מפנה זמן לפעולות מקדמות יותר: לנקות את השברים, להבין היכן כדאי לשים את הכוס בפעם הבאה.

בדומה, נוכל לפתח הרגל, לשמע ביקורת לאמר “תודה”- להכיר בכוונה הטובה אם היתה, ולהקשיב להזדמנויות שנגלו בפנינו.

תשובה שעניתי לביקורת שקיבלתי

מייל תשובה (אמיתי) שעניתי לביקורת שקיבלתי

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • מאת אורנה לביא:

    יש מצב חיובי, שנקרא ביקורת בונה. יש מצב שלילי, שנקרא ביקורת הורסת. אין דרך אמצעית. חוסר התייחסות הוא ביקורת הורסת. מה שנקרא יעני שקר לבן, הוא בריחה. זה הכי גרוע. אנחנו צריכים לבחור את דרכנו, שוב ושוב. כל הזמן.

    • הי אורנה. את מעלה נקודה מאוד נכונה- חוסר התייחסות באמת יכול להיות פוגעני. זה ממחיש (על דרך ההיפוך) את הנקודה שהצעתי על ביקורת כהזדמנות לראות את מי שמעריכים/ות אותנו.
      מסכימה בהחלט שביקורת יכולה להיות בונה, אך גם במצבים כאלו, לפעמים קשה לנו לקבל ולהקשיב לנאמר לנו (ובעצם על זה מדבר הפוסט הזה :))

  • מאת ניר נגר:

    נעמה היקרה,
    נפוליון היל בספר חשוב והתעשר מזכיר שישה רוחות רפאים של פחד, הפחד השני שם הוא הפחד מביקורת 🙂
    אני תמיד אומר שהחיים שלנו הם שלנו בלבד והביקורת היחידה שאמורה לעניין אותנו היא הביקורת הפנימית שאנחנו נותנים…רק לעצמנו!
    כתבת מקסים ..אין לי טיפת ביקורת 🙂

    • תודה רבה ניר 🙂
      אגב, ביקורת עצמית נוקשה מדי, יכולה גם היא להיות צרה לא קטנה.
      לפעמים הקולות שהפנמו חריפים הרבה יותר. אכתוב על כך בפוסט נפרד 😉